כיצד אנו פועלים ומדוע עלינו סמוך על שיקול דעתנו 

לאדם בריא יש חמישה חושים: ראיה, שמיעה, טעם מישוש וריח. כמו כן יש לנו איבר מדהים וחושב, המוח, המאחסן את כל הדעות, הרעיונות, המוסר והמחשבות על כל מיני דברים שהתנסינו בהם בחיינו, חלקם מניסיון שלנו וחלקם ממה ששמענו מההורים ומהסביבה.

כאשר אנו פועלים ניתן לומר כי אצל אדם בריא עיקר החושים המשתתפים והמשפיעים על ההתנהגות הם הראיה והשמיעה. אנו פוגשים אדם מסוים, הוא אומר לנו משהו שמתקבל בחוש השמיעה, לזה מתווסף המידע המגיע מהראיה למשל על שפת הגוף שלו, ולזה מתווסף כל המידע שנאגר לנו במוח עד כה בנושא המדובר, ובהבזק של שנייה כל זה גורם לנו להגיב כך או אחרת. המוח פועל כמו מחשב בו אנו מקלידים נתונים, המחשב סורק את הזיכרון ומוציא תשובה (פלט).

מוסכם שהחושים והמוח הם דבר שהטבע יצר והם בסדר כי אין כזה מושג שדברים שהטבע יצר הם לא בסדר. יוצא אם כן, שגם דברים שנעשים תוך שימוש בכלים טבעיים כמו החשיבה שמתרחשת במוח, הם תמיד בסדר, כלומר גם כל מחשבותינו והתנהגותנו ומעשינו,שהם תוצאה של מחשבותינו, הם במהותם בסדר, ובמקום הלא בסדר שאנחנו מייחסים להם, יש לומר המעשה הזה פוגע, מעליב, חמור, לא מוסרי, אכזרי, מעיד שאישיותו של האדם אלימה וכדומה. וכך יש לחנך את ילדינו. במקום לומר אתה ילד רע ואתה לא בסדר, נאמר מה שעשית מאוד פוגע, מאוד לא נעים, לא חברי וכדומה, או אתה נוהג באופן לא חברי או לא נעים. הדגש במקרה כזה הוא על המעשה, וההתייחסות היא לאישיותו של האדם, שהיא מכלול של תכונות נרכשות, אך לא למהותו הכוללת ואופיו כאדם בכלל, וכך אנו לא עסוקים בלהרגיש אשמה על הלא בסדר ואנו יכולים להתייחס יותר למעשה ולנסות לשפר אותו.

התייחסות זו אינה סותרת את העובדה שיש כמובן להימנע מעשיית מעשים שהם בניגוד לחוק ולהימנע ממעשי אלימות וכדומה, ולא רק כי הם פוגעניים, אלא גם כי אין לנו שום זכות לפגוע בבן אדם אחר ובכך למעשה גם לקחת ממנו את חופש הבחירה לפעול.

כאשר דבר מה נאמר לנו, אנו שומעים את הנאמר כאמור ובמקביל המוח סורק בחלקיק השנייה את כל המידע שיש לנו בנושא מסוים ואנו מגיעים למסקנה. בדרך כלל זו תהיה המסקנה המתאימה לנו ביותר, ובשל מהירות התגובה, שהיא מהירה יותר מהמחשבה על הדבר אם היינו עוברים תהליך חשיבה רגיל, לעתים נחוש את זה כתחושת הבטן שלא נוכל אף להסביר. לפיכך, עלינו לסמוך על שיקול דעתנו, על התחושת בטן הראשונית שקיבלנו, ולסמוך שהמסקנה שהגענו אליה היא המתאימה לנו ביותר. כאשר אנו שומעים טיעוני נגד, באם הם משכנעים ונחשוב על כך, אולי נשנה דעתנו, אך אם הדברים לא משכנעים, עלינו לסמוך על שקול דעתנו ולא לתת לאחרים לערער את זה, כי מה שטוב לאחרים לא בהכרח טוב לנו.

ניקח לדוגמא מצב בו חבר מציע לנו להשקיע כספים במניות היות והוא עשה כן וגרף רווחים נאים. תחושת הבטן האינסטינקטיבית המיידית שלנו אומרת לא למרות שזה נשמע מאד מפתה, ובאותה שנייה אנחנו יכולים לחשוב אולי הוא צודק בכל זאת, אך הגוף שלנו הגיב בדחייה לא משום שאיננו רוצים לסכן את כספנו, אלא משום שבחלקיק השנייה הזה המוח סרק את הנתונים שאומרים שאנחנו לא מסוג האנשים שמתאים לנו או מעניין אותנו לעקוב אחר שוק המניות, מה שנדרש לעשות, ואנחנו מעדיפים רווחים קטנים יותר אבל שתהיה לנו פחות התעסקות בדבר. במקרה זה, אם אנחנו משוחחים ולא חושבים לעומק נסמוך על תחושת הבטן ונאמר לא אנחנו לא מעוניינים. ואז אם הוא ינסה לשכנע אותנו וזה ייראה לנו, סימן ששינינו דעה ואם לא נאמר לא, גם אם לא ביררנו עד הסוף את הסיבה להתנגדותנו.

באותה מידה יתכן ונגיב לאדם שמולנו בצורה מאד תקיפה ולא נחמדה, למרות שלכאורה לא הייתה סיבה לכך והאדם שלידנו יאמר לנו כי לא נהגנו כיאות כלפי אותו אדם. גם במקרה כזה עלינו להיות שלמים עם עצמנו ועם התנהגותנו, כי בתוך שיקול הדעת המוח סורק כאמור לא רק את דעותינו לגבי העניין עליו אנחנו מדברים, אלא גם את כל הנתונים של מי שעומד מולנו, יחסינו איתו, שפת הגוף שלו וכדומה. ניקח למשל מצב בו מישהו שאנו מכירים אך אנו לא נמצאים עמו בקשרי ידידות קרובים איתו, מבקש מאיתנו בצורה יפה כביכול ובחיוך שנעשה לו טובה וניקח אותו ברכב לאיזה סידור חשוב. התגובה הראשונית שלנו, זו שבבטן, מודיעה לנו לסרב לבקשה, למרות שזו כביכול נאמרה יפה ולמישהו מהצד תיראה גם כך. אך אצלנו באותה שנייה המוח סרק את הבקשה והטרחה שזה אומר בשבילנו, את יחסינו איתו שהם לא הכי קרובים, את ניסיון הקשר שלנו עם אותו אדם בעבר ויותר מכל את שפת הגוף של הדובר והטון שבו נאמרו הדברים, ואז אותה בקשה שנאמרה יפה כביכול, נראית לנו כאחת שנאמרה מתוך צביעות ואינטרסנטיות או מתוך ניצול, ולכן יש לנו התנגדות אפילו שאנחנו לא יודעים באותה שנייה להסביר למה. מישהו מהצד יכול להגיד לנו אולי שלא נהגנו כיאות ויכולנו לעזור, אך אנו צריכים לסמוך על אותה תחושת בטן ולהגיד בנועם ובתקיפות שזה לא מסתדר לנו. לעיתים אחר כך נחשוב על הנושא ואז יובהרו כל הפרטים ואנחנו נגיע לאותה מסקנה אחרי חשיבה על כך.

דוגמא נוספת יכולה להיות כאשר תחושת הבטן אומרת לנו להיזהר מהאדם שמולנו, אך הוא מדבר כל כך יפה ובדברי חלקלקות. שוב יש לסמוך על שיקול דעתנו שקולט לא רק את הנאמר אלא בעיקר את מה שלא נאמר כמו טון דיבור,שפת גוף ואף שוקל כללי זהירות שטבועים בנו מניסיוננו אנו או מניסיונם של אחרים.